<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ב סימן ד'</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ועתה אשוב להשיב על קונטריס המתיר הזה. תחילה בנה בנין קבוע על יסוד רעוע, ונתלה בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בההיא דצמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זה בזה שמותר לערבו עם פשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים, זה לשון רבינו ז"ל. והוא הוסיף בזה בקונטריסו שם או צורה, והרב ז"ל לא הזכיר שם אלא צורה. ועל זה סמך ההיתר באלו הבגדים שהשתי שלהם פשתן והערב צמר גפן, מפני שהם נקראים בכל הלשונות על שם צמר גפן. ואלו הדברים אינם כדאי לסמוך עליהם לאיסור וכל שכן להיתר, ואיך יעלה על דעת בעל ההוראה שהתורה תסמוך באיסורין על קריאת בני אדם, יהיו שוגגין או מוטעין, ואם הוא פשתן לפי עניינו יקראוהו צמר גפן, היאך אפשר לומר שמפני קריאתם נסמוך להתירו. דודאי באותו שם הנזכר בתורה לידע פירוש[ו] בזה אנו צריכין לידע קריאת השמות להבדילו משאר מינין, שהתורה לא אסרה אלא אותו מין הנקרא באותו שם הכתוב בתורה, ואם יש מין אחר הנקרא באותו שם עם שם אחר לא זה הוא המין שאסרה תורה. וכדאמרו בפרק קמא דבכורות [ז' ע"ב] גבי דבש ולא דבש הגזין ולא דבש הצרעין מפני שיש לו שם לווי, ודבש דבורים דבש מיקרי בלא שם לווי, וכן אמרו בספרי [ויקרא י"א] אין לי אלא מים, הטל והשמן וכו' מנין, יכול מי תותים ומי רימונים, תלמוד לומר מים, מה מים שאין לו שם לווי אף אני ארבה יין דם שמן חלב טל דבש שאין להם שם לווי, ומוציא אני מי תותים וכו' שיש להם שם לווי. והרי זה מפורש גם כן שדבש דבורים אין לו שם לווי. ובפרק שני מזבחים [כ"ב ע"א] מים שאין להם שם לווי, יצאו מי כיור שיש להם שם לווי.
